הלכה: הַמּוֹצִיא זִבְלוֹ כול'. תַּנֵּי. פּוֹרֵק אָדָם זִבְלוֹ בְפֶתַח חֲצֵירוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְפַנּוֹתוֹ מִיַּד. אֲבַל לַשְׁהוֹתוֹ אָסוּר. בָּא אֶחָד וְהוּזָּק הֲרֵי זֶה חַייָב. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. בְּשָׁעַת הַזְּבָלִים פּוֹרֵק אָדָם זִבְלוֹ בְפֶתַח חֲצֵירוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כְּדֵי שֶׁיִּתְפָּרֵךְ בְּרַגְלֵי אָדָם וּבְהֵמָה ל̇ יוֹם. שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִנְחִיל יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ. פּוֹרֵק אָדָם עַפְרוֹ בְפֶתַח חֲצֵירוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לִשְׁרוֹתוֹ וּלְהַעֲלוֹתוֹ עַל גַּבֵּי דִּימוֹס מִיַּד. לַשְׁהוֹתוֹ אָסוּר. בָּא אֶחָד וְהוּזָּק בּוֹ חַייָב. לֹא יְהֵא גוֹבֵל בְּצַד זֶה [וּבוֹנֶה בְצַד זֶה] אֶלָּא בְמָקוֹם שֶׁבּוֹנֵהוּ. פּוֹרֵק אָדָם אֲבָנָיו בְפֶתַח חֲצֵירוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְפַנּוֹתָן מִיַּד. לַשְׁהוֹתָן אָסוּר. בָּא אַחֵר וְהוּזָּק בָּהֶן חַייָב. מָסָר הַחוֹצֵב לַגַּמָּל הַגַּמָּל חַייָב. גַּמָּל לַסַּתָּת הַסַּתָּת חַייָב. סַתָּת לַסַּבָּל הַסַּבָּל חַייָב. הֶעֱלָה עַל גַּבֵּי בִימוֹס וְהָיָה מְפַקְפֵּק בָּהּ וְנָֽפְלָה הָאַרְדִּכַל חַייָב. מְסָרָהּ (הַסַּתָּת לַסַּבָּל) [הַחַצָּב לַסַּתָּת] וְהוּזַּק בֵּין בְּסִיתּוּת בֵּין בָּאֶבֶן הַסַּתָּת חַייָב. 37a הַסַּתָּת לַסַּבָּל וְהוּזַּק בְּסִיתּוּת הַסַּתָּת חַייָב. בָּאֶבֶן הַסַּבָּל חַייָב. עָֽלְתָה וְיָֽשְׁבָה בְדִימוֹס וְנָֽפְלָה פָטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
עד עשרה טפחים. אדר''ש קאי עד עשרה טפחים הוא בכלל כל שיכול לפשוט את ידו וליטלו:
גמ' מה יעשו. הלכה כמי מהני תנאי דמתני':
יחלוקו. כיון דאיכא סברא כר''מ או כר' יהודה חולקין בזה:
ר' יוחנן פליג דעד שיכול לפשט את ידו ממש משערינן ובלבד שלא יאנס את עצמו לפשוט ידו יותר מדאי:
פטור. כולן פטורין:
הסתת להסבל. אחר שמסר לו האבן נפל האבן והסיתות והזיקו רואין אם בסיתות הוזק הסתת חייב דזה בידו הוא וממנו הוא שנפל ואם באבן הוזק מיד הסבל הוא והסבל חייב כללו של דבר כל שיצא ההיזק מתחת ידו הוא חייב:
מסרה הסתת לסבל. הא דאמרי' בברייתא הסתת לסבל הסבל חייב וקאמר הש''ס דיש חילוק בין אם מסר הכל בידו או לא דאם מסר לו הכל האבן וכן מסיתות מקצת מן האבן שסיתת ממנה ולפעמים צריכין לזה לתתה במקצוע ונפל ממנו והוזק אחר בין באבן בין בסיתות הסבל חייב צ''ל. ולג' הספר אפשר לפרש דאם בשעת מסירתו להסבל נפל ממנו לעולם הוא חייב בין בסיתות בין באבן:
והיה מפקפק בה. הפכה מצידה לצידה כדי להושיבה כדרך הארדכל שהוא ראש האומנין ומדקדק ליישב האבן ומחמת כן נפלה והזיקה הוא חייב:
לסבל. הנושאה על כתיפו:
לסתת. המחליקה ומתקנה:
לגמל. להנושאה על הגמל:
החוצב. את האבן מן ההר:
ע''ג דימוס. של בנין:
פורק אדם עפרו בפתח חצירו ברשות הרבים לשרותו צ''ל וכן הוא בתוספתא לשרותו לטיט ואם לשהותו ה''ז אסור:
גמ' תני. בתוספתא פי''א:
כּוֹתֵל שֶׁבֵּין שְׁתֵי מְחִיצוֹת וְנִפְרָץ. רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. מֶחֱצָה לָזֶה וּמֶחֱצָה לָזֶה. וְחַד אָמַר. כּוּלּוֹ לָזֶה וְכוּלּוֹ לָזֶה. מַה מַפְקָה מִבֵּינֵיהוֹן. מָצָא מְצִיאָה. מָאן דָּמַר. מֶחֱצָה לָזֶה וּמֶחֱצָה לָזֶה. מֵחֶצְיוֹ וְהֵילֵךְ לָזֶה וּמֵחֶצְיוֹ וְהֵילֵךְ לָזֶה. וּמָאן דָּמַר. כּוּלּוֹ לָזֶה וְכוּלּוֹ לָזֶה. הַמּוֹצֵא זָכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
כותל שבין שתי מחיצות. של שני בני אדם ונפרץ הכותל:
מה מפקה מביניהון. במאי פליגי דליכא למימר באבנים של כותל והמקום זהו דין מפורש במתני' דריש מכלתין דלקמן דאם עשו מאמצע המקום והאבנים של שניהן. ועוד דמר אמר מחצה לזה ומחצה לזה ומר אמר כולו לזה וכולו לזה והיינו הך דיחלוקו ומאי בינייהו וקאמר הש''ס דבדין אחר פליגי מצא מציאה בתוך הכותל איכא בינייהו:
מאן דאמר מחצה לזה ומחצה לזה. הכי קאמר אם נמצא מחציו והילך לזה הרי הוא שלו ובחציו האחר הרי הוא של אחר הסמוך לו וקמ''ל דלא תלינן דהמציאה מעלמא הוא דאתיא אלא הסמוך למקום שנמצא הוא זכה דתלינן דהוא הניחה שם:
ומאן דאמר כולו לזה וכולו לזה. הכי קאמר דאע''פ שנמצא בחציו האחד הרי יש כאן ספק דאפשר זה האחר השתמש בכל הכותל כמו הזה שהוא סמוך לו ואיכא למימר או כולו לזה או כולו לזה והמוצא הוא שזכה דכיון דמוחזק הוא לא מפקינן מיניה ובמה שבידו הוא זכה:
הדרן עלך הבית והעלייה וסליקא לה מסכת בבא מציעא
בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען
הלכה: שְׁתֵּי גִינּוֹת כול'. מַה יַעֲשׂוּ. אֶפְרַיִם בְּשֵּׁם רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. יַחֲלוֹקוּ. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. עַד יֹ טְפָחִים. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוּאֲנָס.
Pnei Moshe (non traduit)
עד עשרה טפחים. אדר''ש קאי עד עשרה טפחים הוא בכלל כל שיכול לפשוט את ידו וליטלו:
גמ' מה יעשו. הלכה כמי מהני תנאי דמתני':
יחלוקו. כיון דאיכא סברא כר''מ או כר' יהודה חולקין בזה:
ר' יוחנן פליג דעד שיכול לפשט את ידו ממש משערינן ובלבד שלא יאנס את עצמו לפשוט ידו יותר מדאי:
פטור. כולן פטורין:
הסתת להסבל. אחר שמסר לו האבן נפל האבן והסיתות והזיקו רואין אם בסיתות הוזק הסתת חייב דזה בידו הוא וממנו הוא שנפל ואם באבן הוזק מיד הסבל הוא והסבל חייב כללו של דבר כל שיצא ההיזק מתחת ידו הוא חייב:
מסרה הסתת לסבל. הא דאמרי' בברייתא הסתת לסבל הסבל חייב וקאמר הש''ס דיש חילוק בין אם מסר הכל בידו או לא דאם מסר לו הכל האבן וכן מסיתות מקצת מן האבן שסיתת ממנה ולפעמים צריכין לזה לתתה במקצוע ונפל ממנו והוזק אחר בין באבן בין בסיתות הסבל חייב צ''ל. ולג' הספר אפשר לפרש דאם בשעת מסירתו להסבל נפל ממנו לעולם הוא חייב בין בסיתות בין באבן:
והיה מפקפק בה. הפכה מצידה לצידה כדי להושיבה כדרך הארדכל שהוא ראש האומנין ומדקדק ליישב האבן ומחמת כן נפלה והזיקה הוא חייב:
לסבל. הנושאה על כתיפו:
לסתת. המחליקה ומתקנה:
לגמל. להנושאה על הגמל:
החוצב. את האבן מן ההר:
ע''ג דימוס. של בנין:
פורק אדם עפרו בפתח חצירו ברשות הרבים לשרותו צ''ל וכן הוא בתוספתא לשרותו לטיט ואם לשהותו ה''ז אסור:
גמ' תני. בתוספתא פי''א:
משנה: שְׁתֵּי גִנּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ וְהַיָּרָק בֵּינְתַּיִים רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר שֶׁל עֶלְיוֹן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שֶׁל תַּחְתּוֹן. אָמַר רִבִּי מֵאִיר וּמַה אִם יִרְצֶה הָעֶלְיוֹן לִיקַּח אֶת עֲפָרוֹ אֵין כָּאן יָרָק. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אִם יִרְצֶה הַתַּחְתּוֹן לְמַלְאוֹת גִּינָּתוֹ עָפָר אֵין כָּאן יָרָק. אָמַר רִבִּי מֵאִיר וְכִי מֵאַחַר שֶׁשְּׁנֵיהֶן יְכוֹלִין לְמַחוֹת זֶה עַל זֶה רוֹאִין מְנַיִין יָרָק זֶה חָייָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל שֶׁהָעֶלְיוֹן יָכוֹל לִפְשׁוֹט אֶת יָדוֹ וְלִיטּוֹל הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ וְהַשְּׁאָר שֶׁל תַּחְתּוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
של עליון. שהרי עפרו הוא ומשלו הוא יונק:
ר' יהודה אומר של תחתון. שעל אוירו היא מונחת:
למלאת גינתו עפר. ולהשוות קרקעו לעליונה:
וכי מאחר ששניהן יכולין למרות זה על זה. שלא יהא ירק זה כאן עליון ליטול עפרו ותחתון למלאות גינתו:
מניין ירק זה חיה. הדין הוא שרואין מהיכן ירק זה חי וממקום שהוא יונק וגדל לו ינתן:
כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול הרי היא שלו. כדקאמר ר' מאיר הואיל ומעפרו הוא חי והשאר של תחתון דעליון גופיה אפקורי הוא מפקיר ליה לגביה דתחתון שגנאי הוא לו ליטול רשות ליכנס לתוך של חבירו וללקטו. והלכה כרבי שמעון:
והירק בנתיים. בזקיפת הגובה עובי הארץ שביניהם:
מתני' שתי גנות. של שני בני אדם סמוכות זו לזו האחת קרקעיתה גבוה ושאצלה קרקעיתה נמוך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source